האם יבואן מאבד זכותו לתבוע בגין אי-התאמה לאחר שביצע בדיקה בטרם היצוא / עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל

פעמים רבות, כאשר נחתם חוזה לביצוע עסקה בינלאומית, בוחר הקונה לבצע בדיקה פיזית של הסחורה בארץ היצוא, עוד בטרם זו נשלחת לארצו.
ככל שהסחורה נמצאת תקינה, מאשר הקונה למוכר לשנע את הסחורה. אך מה קורה אם לאחר הגעת הסחורה לארצו של הקונה, מגלה הקונה אי-התאמה שלא ראה בעת ביצוע הבדיקה בארץ היצוא?
האם במצב כזה ניתן להטיל אחריות על המוכר?
שאלה זו עלתה לדיון לפני מספר חודשים בבית המשפט לערעורים באנגליה.

עובדות המקרה:

בין שני צדדים נחתם חוזה לרכישת גז בתנאי FOB אנטוורפן. כחלק מתנאי החוזה, סוכמו העניינים הבאים:
·        הטובין חייבים לעמוד במפרט מסוים.
·        האיכות והמפרט של הטובין ייבדקו לפני ההעמסה על כלי השיט במדינת היצוא. הבדיקה תיעשה על ידי מפקח עצמאי-צד ג' המקובל על הצדדים, והכרעתו תחייב את הצדדים למעט במקרה של רמאות או טעות דפוס.
·        כאשר המטען מועמס על סיפון כלי השיט בארץ היצוא, כל הסיכונים לגביו עוברים לקונה.
·        לא תינתן אחריות או ביטוח מצד המוכר כי המטען יתאים לשימושים כאלה או אחרים מלבד המפרט שצוין בתחילת החוזה.
בפועל, בבדיקה לפני ההעמסה במדינת היצוא, מצא המפקח את הטובין כמתאימים לחוזה.
לאחר הגעת הטובין לנמל היעד, ארבעה ימים מאוחר יותר, בדק הקונה את הטובין ומצא כי נפלה טעות והטובין אינם מתאימים למפרט שצוין. לאור זאת, תבע הקונה את המוכר.
בהליכים הראשונים שנוהלו בין הצדדים, פסק בית המשפט כי גם אם הדבר לא צוין במפורש בחוזה, יש להוסיף תנאי מכללא ולפיו הטובין חייבים להישאר במצב תקין ולהתאים למפרט לא רק עד מועד ההעמסה אלא גם זמן סביר לאחר מכן, ולאור זאת הוטלה אחריות על המוכר.
לפני מספר חודשים ניתן פסק-הדין בערעור בבית המשפט לערעורים באנגליה.
פסק-הדין בערעור:
בית המשפט קבע כי מקריאת סעיפי ההסכם בין הצדדים לא ניתן להסיק שהמוכר התחייב שהמטען יישאר תקין גם לאחר ההעמסה, ולא סביר להוסיף תנאי כזה מכללא. בית המשפט הדגיש את הנקודות הבאות בחוזה בין הצדדים:
·        נקודת הבדיקה המוסכמת היא בעת ההעמסה במדינת היצוא;
·        קביעת המומחה היא סופית;
·        המוכר אינו מתחייב לספק אחריות או ביטוח;
בית המשפט ציין כי כל הפרמטרים מצביעים על כך שאין להוסיף תנאי מכללא לחוזה לפיו המוכר מתחייב בעניין התאמת הסחורה גם לאחר ביצוע הבדיקה, שאחרת אין כל משמעות לבדיקת המומחה המוסכם, וקונה תמיד יוכל לטעון שבזמן הבדיקה המטען היה תקין אך זמן קצר לאחר מכן המטען לא עמד בתנאי זה.
לאור זאת התקבל ערעור המוכר.
(KG Bominflot Bunkergesellschaft für Mineraloele mbH & Co v Petroplus Marketing AG (The “Mercini Lady”): English Court of Appeal: Maurice Kay, Rix and Patten LJJ: [2010] EWCA Civ 1145: 19 October 2010)
 
סקירה זו אשר נלקחה מהאתר www.onlinedmc.co.uk נערכה על ידי  עו"ד דיוויד מרטין-קלארק -
David Martin-Clark, Barrister, Maritime Arbitrator, Commercial Disputes Mediator Barrister, Stone Chambers Shipping & Insurance Consultant
 
ומה בארץ?
 
עסקאות בינלאומיות מוסדרות בישראל לפי חוק המכר (מכר טובין בין-לאומי), תש"ס-1999, אשר אימץ לתוך החוק המקומי אמנה בינלאומית שנכרתה בוינה.  
 
בהתאם לחוק ולאמנה, המוכר אחראי לכל חוסר התאמה הקיים במועד שבו מועבר הסיכון לידי הקונה, אף אם חוסר ההתאמה התגלה רק לאחר המועד האמור.
 
בנוסף, המוכר אחראי לכל חוסר התאמה הקיים גם במועד שלאחר העברת הסיכון לידי הקונה, אם זה נגרם עקב הפרה של המוכר או הפרת ערובה כי הטובין יישארו למשך תקופת זמן מתאימים למטרתם הרגילה.
 
כמו כן, קובעים החוק והאמנה כי במקרה שהחוזה כרוך בהובלה, ניתן לבדוק את הטובין רק לאחר שהגיעו ליעדם.
לכן, אם הסיכון מועבר לקונה במועד העמסת הטובין בנמל היצוא (עסקה בתנאי מכר FOB), ובמועד זה הטובין עמדו במפרט החוזה בהתאם לבדיקה, ככל שהקונה לא יכול להוכיח הפרה מצד המוכר, הקונה יאבד את זכותו לטעון לאי-התאמה שהתגלתה בשלב מאוחר יותר ושלכאורה לא הייתה קיימת קודם לכן.
__________________________
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
 
* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב.