קורסים בסחר בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי
קורסים בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניסדנאות וימי עיון בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניאירועים בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרונילמה ללמוד אצלנו סחר בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי?מרצי המכללה בתחום סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניבוגרינו ממליצים על קורסי סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניתמונות מקורסים והשתלמויות בסחר בינלאומיסרטונים על קורסי סחר בינלאומי ומסחר אלקטרונימאמרים בנושא סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניספרות בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרונימשרות בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניפורום סחר חוץלאיזה קורס אתה מתאים?בית המשפט:דינו של מחסן אינו כדין סוכנו של מוביל אווירי / עו"ד גיל נדל, עו"ד גיל אברמוביץ
לאחרונה, קיבל בית משפט השלום בתל-אביב תביעת של חברת ביטוח נגד מחסן ממן, וקבע כי מחסן ממן אינו יכול ליהנות מן ההגנות המוקנות לסוכן המוביל אווירי על פי אמנת ורשה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
יבואן ייבא ארצה מטייוואן מטען של 1,031 יחידות זיכרון למחשב, המאוחסנות בשני קרטונים. המטען הובל בשני מקטעי טיסה: הראשון מטייוואן לבנגקוק והשני מבנגקוק לישראל, כאשר המקטע השני של ההובלה בוצע על ידי חברת אל על.
המטען נקלט במחסני ממן ללא הערה על נזק, אולם כעבור יומיים, בעת שחרורו, דרש נהג הרכב שהגיע לאסוף את המטען כי ממן תערוך בדיקת נזק. בדיקה זו נערכת, כידוע, בהוראת ממן ועל ידי עובדי המכס. במסגרת הבדיקה, נתגלה חוסר של 100 יחידות במטען, בשווי כולל של 15,265 ש"ח.
חברת אליהו, אשר ביטחה את המטען, שילמה ליבואן המבוטח את תגמולי הביטוח, והגישה תביעת שיבוב כנגד אל על, שנקר (המשלחת), ממן ורשות שדות התעופה. לימים, ולאחר שנתקיים דיון ההוכחות בתיק, הודיעה חברת אליהו כי היא מבקשת למחוק את כל הנתבעות מלבד ממן, וזאת מן הטעם כי הנסיבות שהוכחו מעידות על כך שהחוסר במטען נגרם בעת שהיה ברשותה של ממן.
ממן כפרה בטענות חברת אליהו, והכחישה כי החוסר אירע אצלה. בנוסף, טענה היא כי אחריותה מוגבלת הן מכוח תנאי ההתקשרות שלה עם היבואן, והן מכוח אמנת ורשה, בהיותה סוכנת של המוביל האווירי (אל-על).
פסק-הדין:
בית המשפט בחן את עדויות הצדדים, וקבע כי חוות דעתו של השמאי מטעם אליהו לא נסתרה, ועל כן ערך המטען ותגמולי הביטוח ששולמו הוכחו בפניו כדבעי. אשר לאחריותה של ממן, נקבע כי משהובל המטען מבנגקוק לישראל תחת שטר מטען נקי, בו צוין כי הוא כלל 1,031 יחידות, ומשנקלט המטען בממן ללא הערות על נזק או חוסר מצד ממן, ועם זאת שוחרר עם תיעוד על חוסר – עבר הנטל להוכחת אי-ההתרשלות לכתפי ממן.
בית המשפט קבע כי ממן הנה שומרת בשכר, ששמירת המטען לא הייתה מטרה טפלה להחזקתו על ידה לפי חוק השומרים, ועל כן ממילא מוטל נטל ההוכחה עליה על פי החוק. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, פטורה חברת אליהו מלהוכיח את רשלנותה של ממן (יצוין, כי עמדת בית המשפט בעניין מעמדה של ממן כשומרת שכר כאמור תואמת פסיקה שניתנה לאחרונה על ידי בית משפט השלום בקריות, בעניין תא"מ (קריות) 6605-12-08 חאתם עאבד נ' מחסני ערובה - נעמן בע"מ).
ממן, מצדה, לא הביאה לעדות את העובדים אשר באו במגע עם המטען בעת שהותו אצלה, וכן לא הציגה את סרטי מצלמות האבטחה, על אף שהיה בידה לעשות כן, וכל זאת, לאחר שהזדרזה וערכה את בדיקת הנזק בטרם הגעת השמאי מטעם חברת אליהו, אשר בסופו של דבר לא נכח בבדיקה.
בנוסף, בחן בית המשפט את תמונות המטען שצולמו על ידי שמאי חברת אליהו בעת השחרור, ומצא כי קיים הבדל בין צורת הקרטון בו נתגלה החוסר, לבין צורת הקרטון השני, בו לא היה חוסר. בנסיבות אלה, ומשלא עלה בידה של ממן לסתור את טענות חברת אליהו, נקבע כי היא לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה על פי דיני הראיות, וכי היא התרשלה בשמירה על המטען.
ביחס לטענת ממן כי דינה כדין סוכן המוביל האווירי, נקבע כי ממן אינה חוסה תחת מגבלת האחריות הקבועה באמנת ורשה על המוביל האוירי ומשמשיו או סוכניו (מגבלה, אשר נקלטה במשפט הישראלי מכוח חוק התובלה האוירית). זאת, שכן ממן הנה מעין מונופול דה-פקטו, והבחירה בה לא נעשית על ידי היבואן כי אם על ידי המוביל האוירי. נקבע, בהקשר זה, כי הרחבת יתר של הביטוי "משמש או סוכן של המוביל" גם לגבי פעילויות שחלות לאחר סיום ההובלה האווירית במובנה המילולי, כמו למשל בשלב האחסנה שלאחר ההובלה, טומן בחובו כשל שוק המתבטא בכך שכל הגורמים העוסקים בהעברת מטען ובכללם מובילים יבשתיים סוכנים לוגיסטיים וכו' יהיו פטורים למעשה מאחריות, בעוד שחברות הביטוח, אשר תהיינה מודעות לחוסר יכולתן לשבב תגמולי ביטוח ששילמו, יקשיחו את תנאי הביטוח ואת עלויותיו. בית המשפט גם דחה את הסתמכות ממן על פסק-דין קודם משנת 2010 בו נפסק כי דינה כסוכן של המוביל האווירי.
אשר לטענת ממן בדבר הגבלת האחריות מכוח תנאי ההתקשרות, נפסק כי ההפניה אליהם נעשית על גבי פקודת המסירה של המטען, באופן שהיבואן-המבוטח רשאי לקבל או לדחות את תנאי ההתקשרות רק בשלב שבו הוא, למעשה, חייב להוציא את המטען. לפיכך, כדברי בית המשפט, מדובר ב"טענה אדנותית ומקפחת שאינה מתיישבת עם המציאות", שדינה להידחות.
לכן, בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את תביעת חברת אליהו במלואה, וחייב את ממן בסכום התביעה בסך 15,265 ש"ח, בהוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח.
(תא"מ (שלום ת"א) 51696-07 אליהו בע"מ - חברה לבטוח נ' אל על נתיבי אויר לישראל ואח', פסק דין מיום 23.8.11, השופט בן-חיים, שמות ב"כ הצדדים לא צוינו)
הערות:
בעניין מגבלת אחריותה, ניסתה ממן להסתמך על פסק-דין שניתן לטובתה לא מכבר, שם נקבע כי היא נהנית ממגבלת האחריות של סוכן המוביל האווירי (ת.א. 19308-01 תגה רכיבים אלקטרוניים בע"מ ואח' נ' DHL Express Worldwide ואח', יוני 2010).
באותו מקרה, חברת תגה רכיבים אלקטרוניים ייבאה מאנגליה לישראל מטען של רכיבים אלקטרוניים למחשבים. חברת הביטוח הפניקס ביטחה את המטען, אשר אוחסן בממן ונגנב (חלקית) על ידי עובד של DHL.
בעניין תגה הנ"ל, קבע בית המשפט כי ממן מהווה חוליה מרכזית וחשובה בתהליך ההובלה האווירית, היות והמטענים מועברים למחסניה עם פריקתם, וקיים קשר בין חברות הבלדרות לבין עובדי ממן במהלך אחסון המטענים ושחרורם. בית המשפט קבע, אם כן, כי ממן מעניקה שירותים חיוניים למוביל האווירי ולכן אפשר לראותה כ"סוכן" של המוביל האווירי, לצורך אמנת ורשה.
לעומת זאת, במקרה המתואר לעיל, דחה, כאמור, בית המשפט את הסתמכות ממן על פסק-הדין בעניין תגה, והגיע לתוצאה שונה, וזאת על אף שאין הבדל מהותי בתפקידה של ממן, ובשני המקרים האירוע הנוגע למטען התרחש בזמן האחסנה אצלה.
מכיוון שפסק-הדין בעניין תגה ניתן בבית משפט השלום, לא היה חייב בית המשפט לפסוק על פיו במקרה דלעיל, שכן פסק דין שניתן בבית משפט השלום אינו מהווה תקדים מחייב.
__________________________
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב.
יבואן ייבא ארצה מטייוואן מטען של 1,031 יחידות זיכרון למחשב, המאוחסנות בשני קרטונים. המטען הובל בשני מקטעי טיסה: הראשון מטייוואן לבנגקוק והשני מבנגקוק לישראל, כאשר המקטע השני של ההובלה בוצע על ידי חברת אל על.
המטען נקלט במחסני ממן ללא הערה על נזק, אולם כעבור יומיים, בעת שחרורו, דרש נהג הרכב שהגיע לאסוף את המטען כי ממן תערוך בדיקת נזק. בדיקה זו נערכת, כידוע, בהוראת ממן ועל ידי עובדי המכס. במסגרת הבדיקה, נתגלה חוסר של 100 יחידות במטען, בשווי כולל של 15,265 ש"ח.
חברת אליהו, אשר ביטחה את המטען, שילמה ליבואן המבוטח את תגמולי הביטוח, והגישה תביעת שיבוב כנגד אל על, שנקר (המשלחת), ממן ורשות שדות התעופה. לימים, ולאחר שנתקיים דיון ההוכחות בתיק, הודיעה חברת אליהו כי היא מבקשת למחוק את כל הנתבעות מלבד ממן, וזאת מן הטעם כי הנסיבות שהוכחו מעידות על כך שהחוסר במטען נגרם בעת שהיה ברשותה של ממן.
ממן כפרה בטענות חברת אליהו, והכחישה כי החוסר אירע אצלה. בנוסף, טענה היא כי אחריותה מוגבלת הן מכוח תנאי ההתקשרות שלה עם היבואן, והן מכוח אמנת ורשה, בהיותה סוכנת של המוביל האווירי (אל-על).
פסק-הדין:
בית המשפט בחן את עדויות הצדדים, וקבע כי חוות דעתו של השמאי מטעם אליהו לא נסתרה, ועל כן ערך המטען ותגמולי הביטוח ששולמו הוכחו בפניו כדבעי. אשר לאחריותה של ממן, נקבע כי משהובל המטען מבנגקוק לישראל תחת שטר מטען נקי, בו צוין כי הוא כלל 1,031 יחידות, ומשנקלט המטען בממן ללא הערות על נזק או חוסר מצד ממן, ועם זאת שוחרר עם תיעוד על חוסר – עבר הנטל להוכחת אי-ההתרשלות לכתפי ממן.
בית המשפט קבע כי ממן הנה שומרת בשכר, ששמירת המטען לא הייתה מטרה טפלה להחזקתו על ידה לפי חוק השומרים, ועל כן ממילא מוטל נטל ההוכחה עליה על פי החוק. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, פטורה חברת אליהו מלהוכיח את רשלנותה של ממן (יצוין, כי עמדת בית המשפט בעניין מעמדה של ממן כשומרת שכר כאמור תואמת פסיקה שניתנה לאחרונה על ידי בית משפט השלום בקריות, בעניין תא"מ (קריות) 6605-12-08 חאתם עאבד נ' מחסני ערובה - נעמן בע"מ).
ממן, מצדה, לא הביאה לעדות את העובדים אשר באו במגע עם המטען בעת שהותו אצלה, וכן לא הציגה את סרטי מצלמות האבטחה, על אף שהיה בידה לעשות כן, וכל זאת, לאחר שהזדרזה וערכה את בדיקת הנזק בטרם הגעת השמאי מטעם חברת אליהו, אשר בסופו של דבר לא נכח בבדיקה.
בנוסף, בחן בית המשפט את תמונות המטען שצולמו על ידי שמאי חברת אליהו בעת השחרור, ומצא כי קיים הבדל בין צורת הקרטון בו נתגלה החוסר, לבין צורת הקרטון השני, בו לא היה חוסר. בנסיבות אלה, ומשלא עלה בידה של ממן לסתור את טענות חברת אליהו, נקבע כי היא לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה על פי דיני הראיות, וכי היא התרשלה בשמירה על המטען.
ביחס לטענת ממן כי דינה כדין סוכן המוביל האווירי, נקבע כי ממן אינה חוסה תחת מגבלת האחריות הקבועה באמנת ורשה על המוביל האוירי ומשמשיו או סוכניו (מגבלה, אשר נקלטה במשפט הישראלי מכוח חוק התובלה האוירית). זאת, שכן ממן הנה מעין מונופול דה-פקטו, והבחירה בה לא נעשית על ידי היבואן כי אם על ידי המוביל האוירי. נקבע, בהקשר זה, כי הרחבת יתר של הביטוי "משמש או סוכן של המוביל" גם לגבי פעילויות שחלות לאחר סיום ההובלה האווירית במובנה המילולי, כמו למשל בשלב האחסנה שלאחר ההובלה, טומן בחובו כשל שוק המתבטא בכך שכל הגורמים העוסקים בהעברת מטען ובכללם מובילים יבשתיים סוכנים לוגיסטיים וכו' יהיו פטורים למעשה מאחריות, בעוד שחברות הביטוח, אשר תהיינה מודעות לחוסר יכולתן לשבב תגמולי ביטוח ששילמו, יקשיחו את תנאי הביטוח ואת עלויותיו. בית המשפט גם דחה את הסתמכות ממן על פסק-דין קודם משנת 2010 בו נפסק כי דינה כסוכן של המוביל האווירי.
אשר לטענת ממן בדבר הגבלת האחריות מכוח תנאי ההתקשרות, נפסק כי ההפניה אליהם נעשית על גבי פקודת המסירה של המטען, באופן שהיבואן-המבוטח רשאי לקבל או לדחות את תנאי ההתקשרות רק בשלב שבו הוא, למעשה, חייב להוציא את המטען. לפיכך, כדברי בית המשפט, מדובר ב"טענה אדנותית ומקפחת שאינה מתיישבת עם המציאות", שדינה להידחות.
לכן, בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את תביעת חברת אליהו במלואה, וחייב את ממן בסכום התביעה בסך 15,265 ש"ח, בהוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח.
(תא"מ (שלום ת"א) 51696-07 אליהו בע"מ - חברה לבטוח נ' אל על נתיבי אויר לישראל ואח', פסק דין מיום 23.8.11, השופט בן-חיים, שמות ב"כ הצדדים לא צוינו)
הערות:
בעניין מגבלת אחריותה, ניסתה ממן להסתמך על פסק-דין שניתן לטובתה לא מכבר, שם נקבע כי היא נהנית ממגבלת האחריות של סוכן המוביל האווירי (ת.א. 19308-01 תגה רכיבים אלקטרוניים בע"מ ואח' נ' DHL Express Worldwide ואח', יוני 2010).
באותו מקרה, חברת תגה רכיבים אלקטרוניים ייבאה מאנגליה לישראל מטען של רכיבים אלקטרוניים למחשבים. חברת הביטוח הפניקס ביטחה את המטען, אשר אוחסן בממן ונגנב (חלקית) על ידי עובד של DHL.
בעניין תגה הנ"ל, קבע בית המשפט כי ממן מהווה חוליה מרכזית וחשובה בתהליך ההובלה האווירית, היות והמטענים מועברים למחסניה עם פריקתם, וקיים קשר בין חברות הבלדרות לבין עובדי ממן במהלך אחסון המטענים ושחרורם. בית המשפט קבע, אם כן, כי ממן מעניקה שירותים חיוניים למוביל האווירי ולכן אפשר לראותה כ"סוכן" של המוביל האווירי, לצורך אמנת ורשה.
לעומת זאת, במקרה המתואר לעיל, דחה, כאמור, בית המשפט את הסתמכות ממן על פסק-הדין בעניין תגה, והגיע לתוצאה שונה, וזאת על אף שאין הבדל מהותי בתפקידה של ממן, ובשני המקרים האירוע הנוגע למטען התרחש בזמן האחסנה אצלה.
מכיוון שפסק-הדין בעניין תגה ניתן בבית משפט השלום, לא היה חייב בית המשפט לפסוק על פיו במקרה דלעיל, שכן פסק דין שניתן בבית משפט השלום אינו מהווה תקדים מחייב.
__________________________
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב.
מאמרים נוספים בתחום:
