יבואן שהפר הסכם שיתוף פעולה עם חברה ישראלית – יפצה / עו"ד אביגדור דורות

ביום 18.6.12 התקבל פסק דין בבית משפט השלום בתל אביב, הקובע כי יבואן אשר הפר חוזה עם חברה העוסקת בהרכבת מוצרי הצללה – ישלם פיצויים חוזיים מוסכמים חלקיים (ת"א (ת"א) 13693-06-10 סוככי תבל בע"מ נ' סוככי המרכז פתרונות הצללה בע"מ ואח'). 

עובדות המקרה:
בין התובעת, חברה העוסקת בשיווק מוצרי הצללה, לבין הנתבעת, חברה העוסקת בייבוא ושיווק של מוצרי הצללה המיוצרים על ידי חברות זרות, נכרת הסכם שיתוף פעולה, הקובע כי התובעת תעביר לנתבעת רשימת הזמנות לייבוא, ואילו הנתבעת, אשר לה נסיון רב בייבוא מוצרי הצללה מחו"ל, תייבא את המוצרים ותרכיב אותם בארץ לטובת התובעת. 

ההסכם קבע, כי התובעת תרכוש מהנתבעת את המוצרים שייובאו, וזאת בתוספת עמלה של שבעה אחוזים ממחיר הרכישה, אשר ישולמו לנתבעת כתמורה לשירותי הייבוא.

התובעת, אשר קיימה יחסים עסקיים עם חברת "Gibus" האיטלקית, העוסקת בייצור מוצרי הצללה, ביקשה כי חברת “Gibus” תמכור לנתבעת מוצרי הצללה, וזאת בהסתמך על הסכם שיתוף הפעולה שבין התובעת לנתבעת. הנתבעת החלה לייבא את מוצרי "Gibus" מאיטליה, אך סירבה לקיים את ההסכם והוראותיו, כך שהמוצרים שהוזמנו לא היו על פי בקשת התובעת. 

בהתאם לאמור, הגישה התובעת תביעה כספית על סך 300,000 שקלים, בה נתבקש בית המשפט להורות כי הנתבעת תשלם את הפיצוי החוזי המוסכם בין הצדדים, על סך 300,000 שקלים, כפי שנקבע בהסכם שיתוף הפעולה.

טענות הצדדים:
התובעת טענה, כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, ומטרת ההתקשרות של הנתבעת עם התובעת הייתה אך ורק בכדי לקבל את אישור התובעת לייבוא מוצרי “Gibus”. התובעת טענה, כי הנתבעת החלה לייבא את המוצרים מאיטליה, בעוד הנתבעת אינה עומדת בהתחייבויות הקבועות בהסכם, אשר קובעות כי התובעת היא זו שתבקש מהנתבעת לייבא מוצרים ספציפיים.

הנתבעת טענה, כי ההסכם כלל תנאי מתלה, לפיו על התובעת לפנות ליצרן האיטלקי בדואר אלקטרוני ולהסדיר עמו את עניין אחוזי ההנחה, ומשלא נעשתה פנייה כזו, הרי שהחוזה אינו בתוקף. בנוסף, טענה הנתבעת, כי התובעת כלל לא פנתה אליה בבקשה לייבא המוצרים מאיטליה.

פסק הדין:
בית המשפט קבע, כי על אף שהתובעת לא פנתה ליצרן האיטלקי בדואר אלקטרוני אלא בעל פה, הרי שאין בכך משום אי קיום התנאי החוזי בעניין הפנייה ליצרן האיטלקי. בית המשפט הוסיף וקבע שהנתבעת ייבאה את מוצרי חברת "Gibus" ומכאן שטענת הנתבעת בעניין התנאי המתלה נדחית. 

בית המשפט קבע בנוסף, כי הנתבעת לא סיפקה את המוצרים אשר הוזמנו על ידי התובעת, ומכאן שהנתבעת הפרה את ההסכם, וקמה לתובעת זכות לתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרה זו.
לאור האמור, קבע בית המשפט כי הנתבעת הפרה את החוזה, ופסק לטובת התובעת פיצוי על סך 45,000 שקלים, וזאת תוך שהוא קובע פיצוי בגובה 15% מסכום הפיצוי המוסכם, וזאת בהתאם לסמכותו של בית המשפט להפחית את סכום הפיצויים המוסכמים בהתאם לחוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה), לאור היקפו הכלכלי השנתי הנמוך של ההסכם.

מחבר מאמר זה הינו שותף במשרד עו"ד איתן, מהולל ושדות ומחבר הספר "דיני מכס וסחר חוץ" אשר יצא לאור בוצאה של לשכת המסחר ת"א והמרכז.