ייצאת טובין ללא רשימון ייצוא? לא תהנה ממע"מ בשיעור אפס / עו"ד אביגדור דורות, עו"ד דייב זיתון

ביום 23.9.12 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, אשר קבע כי יצואן אשר ייצא טובין לחו"ל, מבלי שהוציא רשימון ייצוא בהתאם, לא ייהנה ממע"מ בשיעור אפס (ע"מ 11010-10-10 הוכמן נ' מע"מ ת"א 1,2).

עובדות המקרה:

המערער עוסק בייצוא תרופות למזרח אירופה. המערער נהג בעבר לייצא את התרופות תוך שימוש בעמיל מכס מקומי, אולם לטענתו, בשל נהלים פנימיים של מסוף המטענים, שהו התרופות זמן רב מדי בקירור ונפסלו לשימוש.
לאור האמור, הוחלט על ידי המערער לייצא את התרופות באופן אישי, באמצעות מזוודה שנלקחה על ידו בטיסותיו לחו"ל, וזאת מבלי לדווח על כך למכס ומבלי שהוגש בגינן רשימון יצוא. לאחר יצוא התרופות, נהג המערער להגיש דוחות תקופתיים לרשות המסים, בהן דיווח על מס עסקאות בשיעור אפס, וזאת מכוח סעיף 30(א)(1) הקובע כי על עסקת ייצוא טובין יוטל מס ערך מוסף בשיעור אפס, מקום בו הותר לגביה רשימון יצוא.  

בעקבות ביקורת המשיב, פקיד שומת מע"מ, הוצא למערער שומת עסקאות בסך כ-170,000 ₪, וזאת היות והמערער לא יכל היה להמציא רשימון יצוא בהתייחס לעסקאות יצוא התרופות.  
לאחר שנדחתה השגתו של המערער לפקיד השומה, הוא ערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

טענות הצדדים:
המערער טען בפני בית המשפט, כי למרות שלא הוציא רשימון ייצוא, עדיין היה מדובר הלכה למעשה בעסקת ייצוא.
לצורך כך, הסתמך המערער על מסמכים שונים המוכיחים לטענתו את עסקת היצוא, כגון הספרים בהם נרשמו הרכישות מהספק הישראלי, תעודות משלוח, חשבוניות ואישור הלקוח מחו"ל, מהן ניתן היה לטענתו ללמוד כי התרופות אכן יוצאו ללקוח בחו"ל.  

המשיב טען מנגד, כי בהיעדר רשימון ייצוא, אין להיעתר לבקשת המערער. בנוסף, טען המשיב כי גם לגופו לא הוכיח המערער כי התרופות יוצאו על ידו.

החלטת בית המשפט:
מחייב המצאת רשימון יצוא כתנאי לזיכוי העסקאות במע"מ בשיעור אפס, וכי בהעדר רשימון כאמור, אין המערער עומד בתנאי הסעיף.  
יחד עם זאת, ומאחר והמשיב הסכים לקנות למערער הזדמנות לשכנע את בית המשפט כי מדובר בייצוא אף בהיעדר רשימון יצוא, בחן בית המשפט את ראיותיו של המערער, וקבע כי אין בראיות שהובאו על ידי המערער בכדי להוכיח כי התרופות אכן יוצאו לחו"ל כטענתו.  

לעניין ספריו של המערער, קבע בית המשפט כי התגלו פערים בין הנתונים אשר רשומים בספרי המערער לבין רכישות התרופות שהתבצעו בפועל מול הספק הישראלי. בנוסף לאמור, קבע בית המשפט כי תעודות המשלוח אינן קבילות, שכן אלה לא הונפקו על פי הכללים, וחסר בהן הפירוט של הטובין שיוצאו. בית המשפט אף פסל את אישור הלקוח מחו"ל, שכן האישור לא תורגם כנדרש, וממילא קיים פער בין הסכומים המפורטים בתעודות המשלוח לבין אישור הלקוח.  

לאור כל האמור, דחה בית המשפט דחה את הערעור ופסק על המערער הוצאות המשיב.
את המערער ייצגה עו"ד קתי ברדה והמשיב ייוצג ע"י עו"ד יהונתן קרווני מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי).  

מחבר מאמר זה הינו שותף במשרד עו"ד איתן, מהולל ושדות ומחבר הספר "דיני מכס וסחר חוץ" אשר יצא לאור בוצאה של לשכת המסחר ת"א והמרכז.