קורסים בסחר בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי
קורסים בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניסדנאות וימי עיון בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניאירועים בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרונילמה ללמוד אצלנו סחר בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי?מרצי המכללה בתחום סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניבוגרינו ממליצים על קורסי סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניתמונות מקורסים והשתלמויות בסחר בינלאומיסרטונים על קורסי סחר בינלאומי ומסחר אלקטרונימאמרים בנושא סחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניספרות בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרונימשרות בסחר בינלאומי ומסחר אלקטרוניפורום סחר חוץלאיזה קורס אתה מתאים?מתי יחוייב יבואן בתשלום דמי המתנה? / עו"ד אביגדור דורות, עו"ד דייב זייתון
ביום 10.1.13 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, אשר קבע כי דמי המתנה בגין שהיית האוניה בנמל ההטענה ישולמו על ידי התובעת, וזאת היות והסחורה לא הייתה מוכנה להטענה במועד (ת"א (חי') 47308-11-10 יהודה יצוא ויבוא בינלאומי (1971) נ' ארגו קורל מריטיים (ישראל)).
עובדות המקרה:
התובעת, חברה העוסקת ביבוא ושיווק של מוצרי בניה, ביקשה לייבא לארץ לוחות גבס מספק טורקי. לצורך הובלת הסחורה, התקשרה התובעת עם הנתבעת, חברת תובלה ימית. על פי ההסכם בין הצדדים, התחייבה הנתבעת כי האוניה תגיע לנמל בטורקיה בפרק זמן מסוים, כאשר בסופו של דבר האוניה איחרה, והסחורה לא הוטענה בזמן אלא באיחור ניכר עקב חג לאומי.
לאחר שהסחורה הוטענה על האוניה, ביקשה הנתבעת כי התובעת תשלם לה את דמי ההמתנה בסך של כ-50,000$ בגין המתנת האוניה בנמל בטורקיה. התובעת שילמה את דמי ההמתנה, והגישה תביעה להחזר דמי ההמתנה לבית משפט השלום בחיפה.
טענות הצדדים:
התובעת טענה, כי בהתאם להסכם שבין הצדדים, היה על הספינה להגיע לנמל בטורקיה בין ה-20 ל-22 לנובמבר, אך הספינה איחרה בהגעתה לנמל והגיעה אך ורק ביום 23 לנובמבר, אשר היה חג לאומי בטורקיה. לאור החג הלאומי, לא בוצעה כל הטענה או פריקה של כלי שיט בנמל, וניתן היה להטעין את הסחורה רק בראשון לדצמבר. התובעת טענה כי בשל האיחור הפרה הנתבעת את חוזה ההובלה, והיא זו שצריכה לשאת בעלויות דמי ההמתנה של האוניה בנמל בטורקיה.
הנתבעת טענה מנגד, כי הסחורה אותה ביקשה לייבא התובעת כלל לא הייתה מוכנה לטעינה בנמל בטורקיה בעת הגעת האוניה. הנתבעת טענה, כי החג הלאומי בטורקיה חל ביום 25 בנובמבר, ואילו הספינה הייתה מוכנה לטעינה עוד ביום 23 לנובמבר. בפרק זמן זה, לא הגיעה הסחורה לנמל לשם טעינתה לאוניה, ומשכך אין לתובעת להלין אלא על עצמה.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט קבע, כי הנתבעת אכן הפרה את החוזה בכך שהאוניה הגיעה אך ביום 23 לנובמבר לנמל הטורקי. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין בכך בכדי לפטור את התובעת מתשלום דמי ההמתנה, שכן האחריות בגין עיכוב בהטענת המשלוח מוטלת על כתפי היבואן. בית המשפט קבע בפסק דינו כי האוניה המתינה בנמל הטורקי מיום 23 לנובמבר, וניתן היה להטעין את הסחורה במשך יומיים עד תחילתו של החג הלאומי, אך התובעת לא דאגה כי הסחורה תהיה מוכנה בנמל הטורקי בזמן, ומשכך עליה לשאת בדמי ההמתנה.
בית המשפט קבע כי לעניין חישוב דמי ההמתנה, יש להתחיל לחשב את סך דמי ההמתנה ממועד הגעת האוניה לנמל הטורקי ב-23 לנובמבר, בניכוי זמן ההטענה הצפוי העומד על 40 שעות. משכך, קבע בית המשפט כי מסכום של כ-50,000$ אשר שולם על ידי התובעת, תשיב הנתבעת לתובעת סך של 6,400$.
את התובעת ייצג עו"ד גיל נדל, ואילו את הנתבעת ייצג עו"ד אילן אורלי.
מחבר מאמר זה הינו שותף במשרד עו"ד איתן, מהולל ושדות ומחבר הספר "דיני מכס וסחר חוץ" אשר יצא לאור בוצאה של לשכת המסחר ת"א והמרכז.
התובעת, חברה העוסקת ביבוא ושיווק של מוצרי בניה, ביקשה לייבא לארץ לוחות גבס מספק טורקי. לצורך הובלת הסחורה, התקשרה התובעת עם הנתבעת, חברת תובלה ימית. על פי ההסכם בין הצדדים, התחייבה הנתבעת כי האוניה תגיע לנמל בטורקיה בפרק זמן מסוים, כאשר בסופו של דבר האוניה איחרה, והסחורה לא הוטענה בזמן אלא באיחור ניכר עקב חג לאומי.
לאחר שהסחורה הוטענה על האוניה, ביקשה הנתבעת כי התובעת תשלם לה את דמי ההמתנה בסך של כ-50,000$ בגין המתנת האוניה בנמל בטורקיה. התובעת שילמה את דמי ההמתנה, והגישה תביעה להחזר דמי ההמתנה לבית משפט השלום בחיפה.
טענות הצדדים:
התובעת טענה, כי בהתאם להסכם שבין הצדדים, היה על הספינה להגיע לנמל בטורקיה בין ה-20 ל-22 לנובמבר, אך הספינה איחרה בהגעתה לנמל והגיעה אך ורק ביום 23 לנובמבר, אשר היה חג לאומי בטורקיה. לאור החג הלאומי, לא בוצעה כל הטענה או פריקה של כלי שיט בנמל, וניתן היה להטעין את הסחורה רק בראשון לדצמבר. התובעת טענה כי בשל האיחור הפרה הנתבעת את חוזה ההובלה, והיא זו שצריכה לשאת בעלויות דמי ההמתנה של האוניה בנמל בטורקיה.
הנתבעת טענה מנגד, כי הסחורה אותה ביקשה לייבא התובעת כלל לא הייתה מוכנה לטעינה בנמל בטורקיה בעת הגעת האוניה. הנתבעת טענה, כי החג הלאומי בטורקיה חל ביום 25 בנובמבר, ואילו הספינה הייתה מוכנה לטעינה עוד ביום 23 לנובמבר. בפרק זמן זה, לא הגיעה הסחורה לנמל לשם טעינתה לאוניה, ומשכך אין לתובעת להלין אלא על עצמה.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט קבע, כי הנתבעת אכן הפרה את החוזה בכך שהאוניה הגיעה אך ביום 23 לנובמבר לנמל הטורקי. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין בכך בכדי לפטור את התובעת מתשלום דמי ההמתנה, שכן האחריות בגין עיכוב בהטענת המשלוח מוטלת על כתפי היבואן. בית המשפט קבע בפסק דינו כי האוניה המתינה בנמל הטורקי מיום 23 לנובמבר, וניתן היה להטעין את הסחורה במשך יומיים עד תחילתו של החג הלאומי, אך התובעת לא דאגה כי הסחורה תהיה מוכנה בנמל הטורקי בזמן, ומשכך עליה לשאת בדמי ההמתנה.
בית המשפט קבע כי לעניין חישוב דמי ההמתנה, יש להתחיל לחשב את סך דמי ההמתנה ממועד הגעת האוניה לנמל הטורקי ב-23 לנובמבר, בניכוי זמן ההטענה הצפוי העומד על 40 שעות. משכך, קבע בית המשפט כי מסכום של כ-50,000$ אשר שולם על ידי התובעת, תשיב הנתבעת לתובעת סך של 6,400$.
את התובעת ייצג עו"ד גיל נדל, ואילו את הנתבעת ייצג עו"ד אילן אורלי.
מחבר מאמר זה הינו שותף במשרד עו"ד איתן, מהולל ושדות ומחבר הספר "דיני מכס וסחר חוץ" אשר יצא לאור בוצאה של לשכת המסחר ת"א והמרכז.
מאמרים נוספים בתחום:
